מַמָּשׁ לֹא כְּאִלּוּ
10/10/25 15:46ההוצאה לאור שלנו - לספרים בלתי נראים - ממשיכה את עבודתה הבלתי נראית. וכעת קבלו את "ממש לא כאילו" מאת נתי בית. האיורים מויצרים ע"י בינה מלאכותית בעזרתו של קונסטנטין אוסנוס.
בימים האלה, שכל החטופים יחזרו הביתה.
מַמָּשׁ לֹא כְּאִלּוּ / נָתִי בַּיִת
זֹאת לֹא דִּירָה – זֹאת מַמְלָכָה,
זֹאת לֹא כָּרִית – זֹאת נְסִיכָה.
וְהִיא סְגוּרָה בְּתוֹךְ אָרוֹן,
כְּלוֹמַר – בְּתוֹךְ טִירַת דְּרָקוֹן!
דְּרָקוֹן – מִפִּיו יוֹצֵא עָשָׁן –
וְלֹא, זֶה לֹא מְעִיל יָשָׁן!
דְּרָקוֹן עֲנָק, דְּרָקוֹן מַפְחִיד,
כָּל מִי שֶׁרָב אִתּוֹ – הִפְסִיד.
הַצִּילוּ אֶת הַנְּסִיכָה!
הֲיֵשׁ אַבִּיר בַּמַּמְלָכָה?
זֶה הָאַבִּיר, הִנֵּה הוּא בָּא!
מִי כָּאן אָמַר, "הוּא בֶּן אַרְבַּע"?
הֵן הָאַבִּיר – לוֹחֵם וָתִיק
וְחֶרֶב לוֹ בְּתוֹךְ נַרְתִּיק.
כְּבֵדָה הַחֶרֶב וְחַדָּה,
וְלֹא מִפְּלַסְטִיק – מִפְּלָדָה!
לְהִתְנַדֵּב וּלְהַצִּיל –
תָּמִיד מוּכָן אַבִּיר אַצִּיל,
וּכְשֶׁשָּׁמַע עַל הָעִנְיָן –
מִיָּד עָנָה: "אֲנִי מוּכָן!"
לֹא עַל מַקֵּל – עַל סוּס מָהִיר
רוֹכֵב בְּלַהַט הָאַבִּיר,
רוֹכֵב, שׁוֹעֵט הוּא בִּדְהָרָה
וּמִתְקָרֵב אֶל הַטִּירָה.
לְפֶתַע הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל:
"חֲמוּדִי, בּוֹא כְּבָר לֶאֱכֹל!"
אַךְ הָאַבִּיר לֹא מְוַתֵּר:
"לֹא, אִמָּא, מְאֻחָר יוֹתֵר!"
וְאָז צוֹעֵק, מְלוֹא הַגָּרוֹן:
"תֵּצֵא הַחוּצָה, יָא דְּרָקוֹן!"
אַךְ הַדְּרָקוֹן שׁוֹתֵק, דּוֹמֵם
וְלֹא יוֹצֵא לְהִלָּחֵם.
אָז הָאַבִּיר, אוֹזֵר גְּבוּרָה,
נִכְנַס יָשָׁר אֶל הַטִּירָה...
הָיָה זֶה קְרָב קָשֶׁה, עִקֵּשׁ,
כִּי הַדְּרָקוֹן הֵטִיחַ אֵשׁ,
וְהָאַבִּיר, בְּלִי חֲרָדָה,
הִכָּה בַּחֶרֶב הַכְּבֵדָה.
טְרָאח! הַדְּרָקוֹן נָפַל וָמֵת,
וְלֹא "כְּאִלּוּ" – בֶּאֱמֶת!
...שָׁב הָאַבִּיר מִשְּׂדֵה הַקְּרָב,
הַנְּסִיכָה בִּזְרוֹעוֹתָיו,
וְהוּא עָיֵף אַךְ מְאֻשָּׁר
פּוֹנֶה אֵלֶיהָ: "זֶה נִגְמַר!
אַתְּ חָפְשִׁיָּה, הַנְּסִיכָה!
תֵּצְאִי אִתִּי לַאֲרוּחָה?"
בימים האלה, שכל החטופים יחזרו הביתה.
מַמָּשׁ לֹא כְּאִלּוּ / נָתִי בַּיִת
זֹאת לֹא דִּירָה – זֹאת מַמְלָכָה,
זֹאת לֹא כָּרִית – זֹאת נְסִיכָה.
וְהִיא סְגוּרָה בְּתוֹךְ אָרוֹן,
כְּלוֹמַר – בְּתוֹךְ טִירַת דְּרָקוֹן!
דְּרָקוֹן – מִפִּיו יוֹצֵא עָשָׁן –
וְלֹא, זֶה לֹא מְעִיל יָשָׁן!
דְּרָקוֹן עֲנָק, דְּרָקוֹן מַפְחִיד,
כָּל מִי שֶׁרָב אִתּוֹ – הִפְסִיד.
הַצִּילוּ אֶת הַנְּסִיכָה!
הֲיֵשׁ אַבִּיר בַּמַּמְלָכָה?
זֶה הָאַבִּיר, הִנֵּה הוּא בָּא!
מִי כָּאן אָמַר, "הוּא בֶּן אַרְבַּע"?
הֵן הָאַבִּיר – לוֹחֵם וָתִיק
וְחֶרֶב לוֹ בְּתוֹךְ נַרְתִּיק.
כְּבֵדָה הַחֶרֶב וְחַדָּה,
וְלֹא מִפְּלַסְטִיק – מִפְּלָדָה!
לְהִתְנַדֵּב וּלְהַצִּיל –
תָּמִיד מוּכָן אַבִּיר אַצִּיל,
וּכְשֶׁשָּׁמַע עַל הָעִנְיָן –
מִיָּד עָנָה: "אֲנִי מוּכָן!"
לֹא עַל מַקֵּל – עַל סוּס מָהִיר
רוֹכֵב בְּלַהַט הָאַבִּיר,
רוֹכֵב, שׁוֹעֵט הוּא בִּדְהָרָה
וּמִתְקָרֵב אֶל הַטִּירָה.
לְפֶתַע הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל:
"חֲמוּדִי, בּוֹא כְּבָר לֶאֱכֹל!"
אַךְ הָאַבִּיר לֹא מְוַתֵּר:
"לֹא, אִמָּא, מְאֻחָר יוֹתֵר!"
וְאָז צוֹעֵק, מְלוֹא הַגָּרוֹן:
"תֵּצֵא הַחוּצָה, יָא דְּרָקוֹן!"
אַךְ הַדְּרָקוֹן שׁוֹתֵק, דּוֹמֵם
וְלֹא יוֹצֵא לְהִלָּחֵם.
אָז הָאַבִּיר, אוֹזֵר גְּבוּרָה,
נִכְנַס יָשָׁר אֶל הַטִּירָה...
הָיָה זֶה קְרָב קָשֶׁה, עִקֵּשׁ,
כִּי הַדְּרָקוֹן הֵטִיחַ אֵשׁ,
וְהָאַבִּיר, בְּלִי חֲרָדָה,
הִכָּה בַּחֶרֶב הַכְּבֵדָה.
טְרָאח! הַדְּרָקוֹן נָפַל וָמֵת,
וְלֹא "כְּאִלּוּ" – בֶּאֱמֶת!
...שָׁב הָאַבִּיר מִשְּׂדֵה הַקְּרָב,
הַנְּסִיכָה בִּזְרוֹעוֹתָיו,
וְהוּא עָיֵף אַךְ מְאֻשָּׁר
פּוֹנֶה אֵלֶיהָ: "זֶה נִגְמַר!
אַתְּ חָפְשִׁיָּה, הַנְּסִיכָה!
תֵּצְאִי אִתִּי לַאֲרוּחָה?"