לאורך שפת הים

[bujhm]

טיילנו לאורך שפת הים.
יום שרב והאופק מלא אבק.
הלכנו ימינה, נשמנו, צילמנו.
הלכנו אחורה והשמש מול עינינו.
אנשים מעטים, ועקבות בחול
רבים יותר מכל היצורים על החוף.
וככה זה בחורף.
הים גועש וריק, מים רודפים, נסוגים,
הקצף תוסס כאילו מתוך השצף,
אך אינו כועס, רק מתהלך
אנה ואנה, ודרכנו דומה
לגל סינוס כפול.
מתחת לרגלנו אבנים שטוחות
מפוזרות על פני החול פה ושם,
מעוכלים על ידי הים, חורים-חורים.
קחו אותן - משכנע הים - אלה מטבעותיי,
האוצר היציב ביותר בעולם
קחו ים בשבילכם, נו באמת!
אך איש אינו לוקט.
ואין אספן כזה, אך משהו
נראה לי מוכר באבנים האלה
איך הן נסחפות לאורך שפת הים,
כאילו זה ניקוד ללא מלים
אז התבוננתי - וקורא: פתח,
חטף-פתח, קמץ ועוד,
חטף-סגול, סגול.